יש שיעורים בהסטוריה, פיזיקה אנגלית וכו אבל אין שיעורים על השיעור הכי חשוב שכנראה אנחנו צריכים , הקמת משפחה וניהול זוגיות.
אנחנו אומרים לעצמינו מה בעיה כולם עושים זאת , גם אנחנו יכולים , קופצים למים בלי לבדוק כמה הם עמוקים…ושוחים עם הזרם. הבעיה מתחילה שיש סערה במים (קריירה אינטסיבית , קושי כלכלי , קושי בגידול הילדים , פערי השכלה או הכנסה, בגידה , אלכוהול וסמים וכו) ואז אנו עסוקים בהישרדות , אנו מותשים ודואגים לעצמינו ולאט אט מפסיקים לכבד אחד את השני ומשם מאבדים את האמון בבן זוג שיתן לנו את המענה הבסיסי ביותר שזה הביטחון שלנו.
ברגע הזה שאנו מפסיקים לראות אחד את שני אנחנו נכנסים למערבולת, מערבולת שלא בטוח שנצא משם כי האגו שלנו מנהל אותנו והאהבה מתה.
אבל, ויש אבל גדול…אנחנו זוכרים שפעם היה טוב, פעם היה כבוד, פעם היה כיף , היתה אהבה ותשוקה וכרגע אתם נאחזים בזה למען הילדים או מסיבות אחרות כמו כלכליות או מה יגידו או פחדים אחרים שמנהלים אתכם ואתם מוכנים לחיות בסערה המאיימת לבלוע אתכם בכל פעם מחדש , העיקר לא להתמודד באמת. יש דרכים לצאת מהמערבולת , זה יהיה קשה כי אנחנו נוגעים בפצעים הכי רגישים שלנו, וכבר לא נשאר לנו אוויר, ואנחנו כבר לא רואים את האור…אבל בכל מקום שיש תקווה יש סיכוי לשינוי.
בהתמודדות יכולים לקרות שני דברים…האחד שתינצלו ותגיעו לחוף מבטחים שבו יהיה לכם שלווה , רוגע , שקט ותעשו הפעלה מחדש של המערכת הזוגית והמשפחתית או שתחליטו שהגיע הזמן לפרק , אבל הפירוק הזה יהיה ממקום שתבינו טוב יותר מה חשוב לכם, מה מפעיל אתכם ולמה באמת הגעתם לאן שהגעתם הפרידה תהיה ממקום שלם יותר , מקום שלא יהיו בו מנצחים ומפסידים אלא מתוך מקום של כבוד הדדי למענכם ולמען הילדים.
הרבה פעמים בן הזוג/בת הזוג נמצאים במקום כל כך קשה שהם לא מוכנים אפילו לשמוע על יעוץ זוגי , הם כנראה השמיעו את מה שיש להם להגיד פעמים רבות כל השנים הללו והצד השני פשוט התעלם מהם ולקח אותם כמובנים מאליהם ואז או שהם שוברים את הכלים בבת אחת או שהם מצאו דרך למלא את הצרכים שלהם בזרועותיו של מישהו אחר.
אלו ששברו את הכלים כבר לא רוצים לתת הזדמנות, הם מרגישים שנתנו מספיק. אבל הבעיה שהם אמרו את מה שאמרו במשך כל השנים לא בדרך מקרבת אלא יכול להיות אפילו ממקום קורבני ומרצה ואפילו להיפך גמור בדרך פוגענית ואז הם נתקלו באזניים ערלות.
הבעיה הכי שכיחה שאני נתקלת בה שזוגות לא מתקשרים עם הזמן…יושבים פיזית אחד ליד השני ולא מתקשרים! הם כן מתקשרים רק בחלוקת המשימות המשותפות של הבית והופכים מהר מאוד למנהלי תפעול, ואז הם מבלים את רוב זמנם בחוץ בחוגים/עם חברים/משפחה מהצד שלהם ..מוצאים להם דרכי מילוט העיקר לא להיות בבית.. ואז גם האינטימיות יורדת, כי מי רוצה אינטימיות עם מישהו שלא מדבר איתך באמת ורואה אותך?.
אלו שבני הזוג שלהם "מצאו את עצמם בזרועותיו/ה של האחר/ת" התשובה שלכם תהיה זאת לא סיבה לבגוד ולא ניתן לשקם את זה, אבל לא הייתם רוצים לדעת למה בגדו בכם? מה בכל זאת האחריות שלכם בנושא? נשמע מוזר ככל שיהיה …אתם תרצו לנהל מערכות יחסים בהמשך כדאי שתלמדו לפחות מהטעויות שלכם כי כמה שזה כואב לומר במרבית המקרים יש לכם אחריות בזה.
ואחרי שתבינו למה הגעתם לזה תחליטו מה נכון לכם, אז לא תהיה בינכם אהבה יותר אבל יהיה בינכם שלום שיביא לכם ולילדים שלכם שקט נפשי.
שתי האופציות קיימות על השולחן ובשני המקרים תוכלו להרוויח מיעוץ זוגי, החיים שלכם בידיים שלכם שלכם, אז מה אתם בוחרים? מלחמה או שלום?
